ליאלין נ' קרן אור שמש בע"מ

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובעת הזמינה מהנתבעת שתי מרקיזות למרפסת דירתה. במהלך הדיון צמצמה התובעת את תביעתה לטענותיה באשר לנזק שנגרם לה בעקבות התקנה לקויה (לטענתה) של המרקיזה במרפסת הקומה התחתונה (להלן: "המרקיזה"), ועל כן ייתייחס פסק הדין רק למרקיזה זו.

2.לטענת התובעת, המקיזה אינה תקינה, שכן מחלקה העליון נשפכים מים על מרפסתה ועל מרפסת השכנה המתגוררת מתחתיה. למרות ניסינותיה ליצור קשר עם נציגי הנתבעת, הנציגים לא הגיעו לפגישות שנקבעו ביניהם והנזקים לא תוקנו. לעניין מרקיזה זו חתם נציג הנתבעת בטופס הזמנת העבודה, במועד ההתקנה, ששולמו 1,800 ₪ עבור המרקיזה.

התובעת עותרת לפיצוי בסך 1,800 ₪, הסכום ששולם עבור המרקיזה ועוגמת נפש בסך 6,000 ₪.

3.לטענת הנתבעת, הגישה תביעה נגד התובעת בגין חוב שנותר לתובעת, ותביעה זו הוגשה כ"תביעת נגד". לגישת הנתבעת התובעת הייתה צריכה לשלם סך של 4,330 ₪ עבור המרקיזה ועוד תוספת של 1,800 ₪ עבור מנוע ושלט, אולם, בשל טעות המשרד הונפקה תעודת משלוח של המרקיזה עם המחיר של המנוע בלבד, והתובעת ניסתה לנצל טעות זו.

4.בתגובה לכתב ההגנה, טענה התובעת כי לא קיבלה את הזמנה 2332 שצורפה לכתב ההגנה ולא חתמה עליה, ולכן מדובר בזיוף של מצד הנתבעת. המסמך היחיד שעליו חתמה הוא מסמך 2340 המפרט את כל פרטי העסקה עם הנתבעת- צבע, חומר, מידות, מנוע חשמלי ושלט. כל טענות הצדדים באשר לקיומו או העדרו של חוב התובעת בגין הזמנותיה עניינן בתביעה הכספית שהגישה הנתבעת נגדה, שהיא תלויה ועומדת ועל כן הן לא יידונו בתיק זה.

5.במעמד הדיון, העידו התובעת ונציג הנתבעת, מר רוני ויסמן.

5.1התובעת טענה כי אם יפרקו את המרקיזה, ייגרם נזק לקיר שלא ניתן יהיה לתקן אותו ולא ניתן יהיה להתקין מרקיזה חדשה באותו מקום. לכן היא דורשת את תיקון המרקיזה או בניית גגון נוסף, ומבקשת שהפיצוי עבור עוגמת הנפש יגלם בחובו את עלות הגגון. התובעת עמדה על כך שהיא משאירה את המרקיזה פרוסה כשיורד גשם, והבעיה המרכזית נובעת מהצטברות המים בצד המרקיזה עקב הרכבתה באופן לקוי - בזוויות לא נכונה. התובעת הוסיפה כי ההרכבה של המרקיזה לא תקינה, וכאשר פורסים את המרקיזה עד הסוף היא אינה מגיעה עד לסוף המרפסת, בניגוד למצב הקיים אצל השכנים. התובעת סבורה שהנתבעת ביצעה עבודה לקויה בניסיון לחסוך עבודה נוספת, בעוד שניתן היה למנוע את התקלה.

5.2נציג הנתבעת טען כי הסיבה לנזילת המים לדירת השכנה היא שימוש לא נכון במרקיזה ע"י התובעת כך שלפי הוראות הבטיחות בגב ההזמנה יש לפרוס את המרקיזה בתקופת גשמים על מנת שלא יצטברו מים בקפלים שכן אם המרקיזה נשארת מקופלת היא עלולה לקרוס מכובד המים. לטענתו התובעת לא באה בדרישות כלפי הנתבעת אלא לאחר הגשת התביעה מצד הנתבעת נגדה.

6.בדיון שהתקיים אפשרתי לתובעת להגיש תמונות המציגות את הסוככים בדירות השכנות ולהוסיף התייחסות קצרה נוספת לטענות שהועלו, ובמיוחד בנוגע לנושא ההמתנה הנטענת מצידה, להגעת נציג הנתבעת ביום בו נקבע ביקורו לצורך מדידה וביצוע ההזמנה.

התובעת הגישה השלמת טיעונים – בהם בעיקר חזרה על טענותיה הקודמות – וכן הוגשו תמונות של מרקיזות השכנים. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 15.12.13, התמונות הוגשו בשחור לבן ולאחר סריקתן לא ניתן להבחין בהן בדבר. חרף הארכה שניתנה לה, לא הגישה התובעת תמונות צבע של מרפסות דומות בדירות שכנות, שיהיה בהן כדי להוכיח שניתן היה להתקין מרקיזה במרפסת נשוא התביעה, כך שלא יהיה מרווח בצד הקיר ויחד עם זאת תעבור המרקיזה את קו המעקה. בנסיבות אלה ניתן פסק הדין על בסיס הקיים בתיק..

7.במקביל לרשות שניתנה לתובעת לצרף תמונות וטיעון קצר, ניתנה גם לנתבעת האפשרות להגיב לתמונות שהוגשו ולהשלים את טיעוניה בקצרה לפני מתן פסק הדין. בתגובת הנתבעת טענה כי בתמונות שהגישה התובעת ניתן לראות כי אין עמוד המהווה בעיה כפי שנטען במעמד הדיון וכי בתמונות נראה צד אחר של הבניין. הנתבעת חזרה על טענותיה, והוסיפה כי התובעת ידעה כי העמוד במרפסת ימנע סגירה טובה של המרפסת ובכל זאת בחרה לרכוש את המרקיזה.

דיון והכרעה

8.אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעת נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתה, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובעת להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע,  הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן  שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו.

9.במקרה דנן, בראש ובראשונה מוטל על התובעת הנטל להוכחת טענתה כי המרקיזה אינה תקינה, או שאינה תואמת את ההזמנה שבוצעה. טענותיה של התובעת, לפיהן בזמני גשם ישנה נזילת מים ממשית למרפסת השכנה אמינות עלי, אך אין בכך כדי להוכיח כי המרקיזה אינה באיכות שהוזמנה, או שאין בה התכונות הנדרשות והמצופות.

10.טענת התובעת – על אף שהיא מתקבלת על הדעת – אינה עולה בסבירותה על טענת הנתבעת, לפיה המרקיזה בוצעה בהתאם להזמנה, אלא שבשל מבנה המרפסת לא ניתן היה להביא לאטימה מלאה של כל הפתחים. הנתבעת הבהירה כי היה צורך לבחור בין שתי אופציות, ששתיהן אינן אופטימליות: האחת, להתרחק מהעמוד על מנת שניתן יהיה להתקין מרקיזה שתעבור את קו המעקה (כפי שנעשה בהזמנה אחרת, לטענת הנתבעת); השנייה, להתקרב לעמוד ולהקטין את המרווח שנוצר שם, אך עם זאת לקבל את המגבלה הנובעת מקיצור המרקיזה שלא תעבור את קו המעקה (כפי שטענה הנתבעת שסוכם בין הצדדים, לאחר שינוי ההזמנה).

11.התובעת, בבחירה בין שתי האפשרויות שעמדו בפניה, אינה מרוצה מהתוצאה בחינת כניסת מי גשמים, אך גם לטענתה, ניתן לפתור את הבעיה הקיימת בהתקנת גגון נוסף. גגון זה לא הוזמן מהנתבעת ולא מצאתי כי יש מקום לחייבה בהוצאות רכישתו.

12.התרשמתי כי מצוקתה של התובעת היא אמיתית, והתצהיר של השכנה, אשר צורף כנספח ב' לכתב התשובה, תומך בטענות התובעת לנזילת מים לתוך מרפסת השכנה. אפשר, כי למרות התקנה נכונה ומוצר תקין, התנאים במקום מחייבים קיומו של מרווח. לפי עדות נציג הנתבעת: "לגבי הזנק לו טוענת התובעת הסכסוך עם השכנה, לפי מבנה המרפסת רואים שהשטח הבעייתי ביתה לבין השכנה – הסיבה האמתית לנזילה מהמרקיזה.". מכאן אני מסיקה, כי התקלה נובעת מכך שלא היה "תיאום ציפיות", היינו, הנתבעת לא דאגה להסביר לתובעת כי המרקיזה לא תמנע כניסת מים, אך מנגד לא הוכח כי הנתבעת התחייבה לאיטום המרפסת, כפי שציפתה התובעת שיקרה.